<h1>כל בו הלכ' טהרה סימן פ"ו</h1>
<h2>דף סו:</h2>
כתב הר"מ נ"ע אשה שטובלת צריכה להוליך עמה אשה יהודית או בעל' או נערה שהיא גדולה יותר מי"ב שנים ויום אחד לראות אם טבלה כדין אבל לא גויה הואיל ואתחזק אסור'. עוד כ' אשה טהור' שטבלה עם טמא' או לאחריה אין קפידה וטהור' לבעל' ע"כ.
וכתב רב אחאי גאון ז"ל והאידנ' נהגו כל הנשים לחוף ראשן בחמין ולהשתטף כל גופן בחמין משום חשש דבר החוצץ והטבילה המובחרת סמוך לחפיפה אבל במקום דלא אפשר כגון דאתרמי לה טבילה (בע"ש) [בלילי שבת] דלא אפשר למסרק בלילה חייפא ביממא וטבלה בלילה ואפילו אתרמיו ב' יום טוב חמישי וע"ש וזמן טבילותה בע"ש חייפא ברביעי בשבת וטבלא בי שמשי משום דטבילה בזמנה מצוה ע"כ ומכל מקו' צריכה לשמור עצמה בנתיים בכל דבר החוצץ וגם בשעת טבילה צריכה לבדוק עצמה.
בית הסתרים ובית הקמטים אין צריך שיבואו בהן המים אלא באברים הנראין בלבד ואף על פי כן צריך שיהיו ראוין לבא בהן המים ולא יהיה בהם דבר חוצץ לפיכך צריכה האשה להיו' מדיחה קמטיה ואחר תטבול.
אספלנית מלוגמא ורטיה שעל בית הסתרים חוצצין שאף על פי שאינו צריך שיכנסו המים בבית הסתרים צריך שיהיו ראויין לבא בהן ולא יהיה דבר חוצץ כמו שבארנו.
האשה שנתנה שערה בפיה או שקפצה ידיה או שקרצה שפתותיה או שנמצא עצם בין שיניה כאלו לא טבלה נתנה מעות בתוך פיה וירדה וטבלה טהורה מטומאת נדה.
האשה שטבלה ועלתה ונמצ' עליה דבר חוצץ צריכה לטבול פעם שנייה אם באותו היום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף פעם שנייה אלא חוזרת וטובלת בלבד ואם לאו צריכה לחוף פעם שניה ולטבול. ולא תחוף אשה בנתר מפני שמקטף השער ולא באהל מפני שמסריך השער אלא בחמין ואפילו בחמי חמה מפני שהחמין משירין השער (ומשלשין) [ומשלשלין] אבל צונן מקבץ השער ומבלבל אותו ומקשר. ובחפיפתה בחמין והעברת השער יפלו השערו' (המסובין) [המסובכין] והנקשרים וכן צריכה (לחוף שנית) [לחוץ שיניה] שלא ימצא שם עצ' אחר טבילה ותהיה צריכה לטבול פעם ב'.
ולא תטבול בנמל. (ימים) [יש מפרשים] מפני הטיט שלא תכנס בין אצבעות רגליה וי"מ מפני צניעות דשמא תמהר לטבול ולא תעיין שפיר וכן נמי לא תטבול במקום שבני אדם מצויין שם.
<h2>דף סז.</h2>
נדה שנתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה מפני השמנונית שעל ידה. שרטה בבשרה והוציאה דם וטבלה בתוך שלשה ימים הרי מקום השריטה חוצץ מפני שהדם נקפה כגלד שעל גבי המכה. וכן לפלוף שבעין אם היה יבש והוא שהתחי' להוריק חוצץ בנדה. כוחל שבעין אינו חוצץ שעל גבי העין חוצץ ואם היו עיניה פתוחות אף על גבי העין אינו חוצץ. פתחה עיניה ביותר או עצמה ביותר לא עלתה לה טבילה (בדבר אחר) [במה דברים אמורים] לענין טהרות אבל לענין להתירה לבעלה הרי זו מותרת אע"פ שנתנה תבשיל לבנה או שהיה בה שרט ישן או שהיה על גב העין כחל או שפתחה עיניה או עצמה שכל הדברים האלה וכיוצא בהן אינן חוצצין אלא מדבריהם ולענין טהרות גזרו לענין בעילה לא גזרו. והראב"ד ז"ל נראה שחולק על זה כמו שכתבנו וכל החוצץ בנדה לטהרות חוצץ בשאר טמאות לטהרו' וחוצץ בגר בשעת טבילה.
והרגילו הנשים להסיר מעליהן כל גרב וכל שחין אף על פי שמן הדין לא היה צריך והר"ף ז"ל כתב לפי זה אין לאסור לטבול לאשה שיש לה חטטין של גרדנית בראשה ומותרת לטבול עד כאן.
ואחד האיש ואחד האשה לא יטבלו אלא כדרך גדילתן. האיש נראה כעודר וכמוסק זיתי' שמגביה זרועותיו ומפריד הזרוע מבית השחי ומגלה בית השחי במקצת והאשה טובלת כעורכת וכאורגת ומניקה את בנה. פירוש האשה כשהיא עורכת היא שוחה עליה ומתוך כך מפרדת העגבו' זו מזו וכאורגת שמגבהת זרועותיה ומגלה בית השחי. וכמניקה את בנה כלומר שמגבהת הדד לתת לתוך פי הנער.
המפשל' תינוק לאחוריה וטבלה לא עלתה לה טבילה שמא היה טיט החוצץ ברגלי התינוק ונדבק בה בשעת טבילה וכשעלתה נפל.
שתי שערות או יותר שהיו קשורות כאחד קשר אחד אין חוצצין מפני שהמים באין בהן ושערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהי' מקפיד עליה ואם אינו מקפיד עליה עלתה לו טבילה עד שיהיה רוב שערו קשור נימה נימה בפני עצמה. זהו דעת הגאונים ז"ל לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל. וכ' עוד ויראה לי (אע"פ) ששערו של אדם הוא חשוב לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי (שנראה) [שנאמר] רוב השער אלא אף על פי שכל השער קשור נימה נימה אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אלא אם כן נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו כמו שבארנו. ואחד הנדה ואחד שאר הטמאין שיש בראשן שער.
<h2>דף סח.</h2>
תקנת עזרא היא שתהא האשה חופפת ראשה ואחר כך תטבול ואם אפשר לחפף ראשה בלילה ולטבול מיד הרי זו משובחת ובשעת הדחק או מפני החולי חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שבת. וה"ר יצחק ז"ל כתב שצריכה לחוף ראשה וגופה ולסרוק ראשה במסרק סמוך לטבילתה כפי היכולת שלא תהא נימה אחת קשורה.
וכתב רב אחאי גאון ז"ל והאידנ' נהגו כל הנשים לחוף ראשן בחמין ולהשתטף כל גופן בחמין משום חשש דבר החוצץ והטבילה המובחרת סמוך לחפיפה אבל במקום דלא אפשר כגון דאתרמי לה טבילה (בע"ש) [בלילי שבת] דלא אפשר למסרק בלילה חייפא ביממא וטבלה בלילה ואפילו אתרמיו ב' יום טוב חמישי וע"ש וזמן טבילותה בע"ש חייפא ברביעי בשבת וטבלא בי שמשי משום דטבילה בזמנה מצוה ע"כ ומכל מקו' צריכה לשמור עצמה בנתיים בכל דבר החוצץ וגם בשעת טבילה צריכה לבדוק עצמה.
וכתב הראב"ד מדכתב רב אחאי טעמא משום דטבילה בזמנה מצוה שמעינן מינה דהיכ' דליכ' טבילה בזמנה לא מבעי לה לכתחלה למטבל בלילי שבת ויום טוב דלא אפשר למהוי סמוך לחפיפה טבילה. ואי טבלה טבלה ובלבד שתבדוק עצמה בשעת טבילה לפי שאי אפשר שלא נתנה תבשיל ולא נתעסק' בדבר אחר ואם לא שמרה עצמה באחד מכל אלה ולא בדקה עצמה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה ואני תמה היאך אשה יכולה לטבול בלילי שבת ויום טוב והיאך תנצל מסחיטת שער ולכך אני אומר שראויה הטבילה לדחות עד מוצאי שבת או יום טוב. ובעלי התוספות כתבו אף על פי שטבילה בזמנה מצוה אשה שחל ליל טבילתה ליל ט' באב אסורה לטבול עד ליל שלאח' כן.
